פסק-דין בתיק ת"ק 11122-08-11

רקע כללי וטענות התובע

התובע התקשר בחוזה עם הנתבעת להנפקת כרטיס חיוב, ולדבריו נפל קורבן למעשה הונאה בכרטיס חיוב שמספרו 3755-122902-33494. בבדיקה שגרתית שערך התובע עם קבלת פירוט החיובים לכרטיס לחודש  פברואר 2011 גילה להפתעתו כי נעשו 16 משיכות מזומנים בסכומים זהים על סך 405.90 ש"ח כל אחת ובסה"כ 6,495 ש"ח וזאת במועדים שונים בחודשים ינואר ופברואר ללא ידיעתו או הרשאתו.

ביום 21.2.11 כאשר נודע דבר ההונאה,  פנה אל הנתבעת וידע אותה בדבר הגניבה וביקש לבטל את הכרטיס ולזכותו בסכום ההונאה לאלתר. בעקבות פנייתו של התובע שלחה הנתבעת חוקר פרטי לביתו של התובע אשר בירר עימו את נסיבות המקרה. לאחר ביקורו של החוקר הפרטי נמסר לתובע בשיחה טלפונית על ידי נציג הנתבעת כי אין בכוונתה להשיב לו את סכום ההונאה כיוון שבוצעו עסקאות בכרטיס לאחר חיוב הכרטיס בסכום ההונאה. התובע טוען שלסיבת הסירוב אין בסיס והתובע לא היה מודע לשימוש לרעה אשר נעשה בכרטיס וכשגילה זאת לראשונה ביטל מיד את הכרטיס ודיווח לנתבעת בדבר ההונאה. התובע אף הגיש תלונה במשטרה, נמסר לו מהמשטרה כי האדם בו הוא חושד כי ביצע את ההונאה הינו נוכל מוכר למשטרה בשם נביל משראווי שהתחזה בפניו כאדם אחר בשם דני צוברי.

התובע טוען כי משיכת הכספים נעשתה באופן עקבי, קבוע, בסכומים קטנים יחסית ובתוך פרק זמן מצומצם במטרה לנצל ככל האפשר את השימוש לרעה בכרטיס באופן שהתובע לא ישים לב למשיכות. יתרה מזו, התובע אינו נוהג לבצע משיכות באמצעות הכרטיס, מה גם שנעשה שימוש לרעה בכרטיס אחר שברשותו, וניתן להבחין כי אופן ביצוע הפעולות הכרטיס האחר זהה לחלוטין לאופן בו נעשה שימוש לרעה בכרטיס נשוא תביעה זו. לטענתו, מנפיקת הכרטיס האחר זיכתה את חשבון התובע בגין השימוש לרעה ללא דיחוי.

טענות הנתבעת

מבדיקת תלונת התובע ורצף האירועים בו היו מעורבים כרטיסיו השונים, עולה כי התובע מסר את כרטיסו מרצונו הטוב והחופשי לשימוש אדם אחר. משמסר התובע את הכרטיס הרי שמכוח הוראות חוק כרטיסי חיוב מופטרת הנתבעת מאחריות כלפיו. העובדה שהתובע סבור שאותו אדם שמסר לו את כרטיסו הונה אותו אינה רלוונטית לאור הוראות החוק לעניינה של תביעה זו.

בנסיבות המקרה, אין התובע זכאי להחזר כספים שנמשכו מחשבונו, שכן, משיכת הכספים ממכשירי בנק אוטומטיים אינה יכולה להתבצע אלא בהתקיים שני תנאים מצטברים: האחד, נעשה שימוש בכרטיס הנושא פס מגנטי שפרטיו זהים לפס המגנטי של הכרטיס שהונפק, והמעתיק צריך להחזיק בכרטיס המקורי; והשני, שהוקלד קוד סודי שהונפק לשימוש בעל הכרטיס בדרך המבטיחה סודיות, וכאשר בעל הכרטיס מתחייב שלא לגלותו לאחר. עפ"י ניסיונה של הנתבעת וידיעתה לא ניתן לפצח את הקוד מתוך הכרטיס ולכן המשיכות נעשו באופן שהתובע אחראי להן.

למרות שהתובע טען בפני החוקר כי הכרטיס ברשותו ולא יצא מעולם מחזקתו לא עלה בידו להציג את הכרטיס בפני החוקר, עובדה שיש בה כדי להצביע על כך כי הכרטיס נמסר לאדם אחר. העובדה שבסמיכות זמנים למשיכות המוכחשות עשה התובע שימושים לא מוכחשים בכרטיס, מצביעה על כך שהכרטיס היה בידו בכל הזמנים הרלוונטים ואין בסיס לטענותיו.

מהחקירה שביצעה הנתבעת עולה כי התובע מסר כרטיסו לאדם בשם דני צוברי עימו קיים קשרים חברתיים ועסקיים שונים. הוברר לנתבעת כי גם בכרטיסים אחרים של התובע נעשה שימוש שלא על ידי התובע והצטברות האירועים מדברת בעד עצמה.

עוד טוענת הנתבעת כי העובדה שהתובע הגיש תלונה במשטרה כנגד אותו אדם שלשימושו מסר את כרטיס האשראי אינה רלוונטית. העובדה שהתובע מתרועע עם אחרים  ומקיים איתם קשרים ונותן בהם אמון מוחלט עד כדי מסירת כרטיס אשראי לידיהם אינה מעניינה של הנתבעת. העובדה שבשני כרטיסי האשראי של התובע בוצעו שימושים לצורך משיכת מזומנים הן מכרטיס האשראי והן בקוד הסודי מצביעה על כך שהתובע מסר את כרטיסו והקוד הסודי לשימוש של אחר בנסיבות המסירות אחריות כלשהיא מהנתבעת, לכן הוא נושא באחריות לשימושים שבוצעו ואין הוא זכאי להחזר.      

נוכח טענות הצדדים הוסכם בדיון כי התביעה תוכרע לפי בדיקת פוליגרף שיעבור התובע ובה ישאלו השאלות הבאות:

האם התובע העביר את כרטיס האשראי והקוד הסודי לאחר במועדים הרלוונטיים לכתב התביעה ?

האם המשיכות בכרטיס נעשו בידיעת התובע במועדים הרלוונטיים לכתב התביעה ?

הוסכם כי אם ייקבע שהתובע דובר שקר, תביעתו תידחה. אם ייקבע שהתובע אינו דובר שקר, תביעתו תתקבל. עוד הוסכם כי בשכר טרחת הבודק יישאו הצדדים בשלב זה בחלקים שווים והנטל הסופי יהיה לפי התוצאה.

בית המשפט מינה את מר ישעיהו הורוביץ כמומחה לביצוע בדיקת הפוליגרף. ביום 22.5.12 ערך המומחה בדיקת פוליגרף לתובע, ובהתאם לחוות דעתו נשאל התובע, (א) האם משך סכומים בסך 405.90 ש"ח שהוא תובע מהנתבעת; (ב) האם הוא מסתיר את שמו של האדם שמשך את הכספים עם הכרטיס; (ג) האם נתן למישהו את הקוד הסודי ו/או את הכרטיס כדי שימשוך את הכסף שהוא  תובע בתביעה זו.  המומחה ציין בחוות דעתו כי השאלות נוסחו בהסכמתו ובלשונו של התובע. התובע השיב בשלילה לכל השאלות.

לאחר ביצוע הבדיקה קבע המומחה בחוות דעתו כי ביחס לשאלה הראשונה היו התגובות בלתי סדירות ולא ניתן לקבוע ממצאים ודאיים. ביחס לשתי השאלות הנותרות קבע המומחה כי אובחנו תגובות המעידות על אמירת שקר.  בסיכום חוות דעתו קבע המומחה כי התובע אינו דובר אמת בהכחישו כי הוא מסתיר את שמו של האדם שמשך את הכספים וכך גם ביחס להכחשתו כי מסר את הכרטיס ו/או הקוד הסודי לאדם אחר כדי שימשוך כסף.

לאחר קבלת חוות הדעת התכחש התובע לממצאי הבדיקה וטען כי היה בלחץ, כי הבדיקה התארכה מעבר לסביר וכי הבדיקה נערכה שלא בהתאם להוראות בית המשפט. המומחה הגיש תגובה סדורה ומפורטת וממנה עולה כי בהתאם לרישומי מכון הפוליגרף היה התובע בחדר הבדיקה 58 דקות כאשר מתוכן שיחת הכנה והכנת השאלות לניסוח ארכה 16 דקות. באשר לסטייה מנוסח השאלות שקבע בית המשפט השיב המומחה כי התאמת השאלות הסופית נעשתה בהתאם לצרכים המקצועיים והבנתו של הנבדק וכי בטרם חיבור למכשיר וידא הבודק כי התובע מבין את השאלות ומסוגל להשיב עליהן והוא אף חתם על הסכמה לבדיקה לפי השאלות שנוסחו באותו מעמד. עוד מציין המומחה כי נשאלו שאלות בקרה בלתי רלבנטיות כנדרש מבחינה מקצועית.

לאור תשובת המומחה לא מצאתי כי נפל דופי בבדיקה שנערכה. המומחה השיב בפירוט לטענת הנתבע תוך פירוט מדוייק של לוח הזמנים, החל מהגעת התובע למכון ועד לעזיבתו וציין כל שלב ושלב בבדיקה ולא עולה כי היו אירועים חריגים במהלך ביצוע הבדיקה. אף אם השאלות נוסחו שלא בדיוק לפי הנוסח שנקבע בדיון, הרי שבסופו של דבר שמורה למומחה הסמכות המקצועית לקבוע כיצד לנסח את השאלות. וכפי העולה מחוות הדעת, הרי שאין מדובר בסטייה של ממש כי אם בניסוח והתאמה לנבדק כפי שקבע המומחה.

לא למותר לציין כי הלכה היא שצד אינו יכול לחזור בו מהסכמתו להיבדק בפוליגרף לאחר קבלת התוצאות וזאת מכח חובת כיבוד הסכמים. קל וחומר במקרה זה בו הסכימו הצדדים כי הבדיקה תהא מכרעת.